Orlah
Daf 12b
משנה: כָּל הַמְּחַמֵּץ וְהַמְּתַבֵּל וְהַמְּדַמֵּעַ בִּתְרוּמָה וּבְעָרְלָה וּבְכִלְאֵי הַּכֶּרֶם אָסוּר. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמֵר אַף מְטַמֵּא. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים לְעוֹלָם אֵינוֹ מְטַמֵּא עַד שֶׁיְּהֵא בוֹ כְּבֵיצָה. דּוֹסִתַּי אִישׁ כְּפַר אֵיתְמָה הָיָה מִתַּלְמִידֵי שַׁמַּי וְאָמַר שָׁאַלְתִּי אֶת שַׁמַּי הַזָּקֵן וְאָמַר לְעוֹלָם אֵינוֹ מְטַמֵּא עַד שֶׁיְּהֵא בוֹ כְּבֵיצָה. וְלָמָּה אָֽמְרוּ כָּל הַמְּחַמֵּץ וְהַמְּתַבֵּל וְהַמְּדַמֵּעַ לְהַחֲמִיר מִין בְּמִינוֹ לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ כֵּיצַד שְׂאוֹר שֶׁלְחִטִּים שֶׁנָּפַל לְתוֹךְ עִיסַּת חִטִּים וְיֵשׁ בּוֹ כְדֵי לְחַמֵּץ בֵּין שֶׁיֵּשׁ בּוֹ לַעֲלוֹת בְּאֶחָד וּמֵאָה בֵּין שֶׁאֵין בּוֹ לַעֲלוֹת בְּאֶחָד וּמֵאָה אָסוּר. אֵין בּוֹ לַעֲלוֹת בְּאֶחָד וּמֵאָה בֵּין שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְדֵי לְחַמֵּץ בֵּין שֶׁאֵין בּוֹ כְדֵי לְחַמֵּץ אָסוּר. לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ כֵּיצַד גְּרִיסִין שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם עֲדָשִׁים וְיֵשׁ בָּהֶן בְּנוֹתֵן טַעַם בֵּין שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן לַעֲלוֹת בְּאֶחָד וּמֵאָה בֵּין שֶׁאֵין בָּהֶן לַעֲלוֹת בְּאֶחָד וּמֵאָה אָסוּר. אֵין בָּהֶן בְּנוֹתֵן טַעַם בֵּין שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן לַעֲלוֹת בְּאֶחָד וּמֵאָה בֵּין שֶׁאֵין בָּהֶן לַעֲלוֹת בְּאֶחָד וּמֵאָה מוּתָּר.
Traduction
Tout ce qui est soit fermenté, soit épicé, soit mélangé, avec de l’oblation ou avec de l’orla, ou avec des mélanges hétérogènes, devient interdit par le contact. Shammaï dit: la levure ou l’épice propage aussi l’impureté par le goût (malgré leur exiguïté). Selon Hillel, au contraire, nul objet ne peut transmettre l’impureté s’il n’a au moins la taille d’un œuf. Dustaï, habitant du village d’Yetmah (52)''Cf. Zunz, Itinerary of Benjamin, etc. (éd. Ascher), notes, t. 2, P. 425; et l'identification proposée par M. Neubauer, Géographie, p. 269.'', un des disciples de l’école de Shammaï, dit avoir entendu exposer par Shammaï l’ancien, que jamais un objet ne peut transmettre l’impureté sans avoir au moins la taille d’un œuf. En quel cas est-il dit (53)Cf. Hulin 99a., que si l’on se sert de levure d’oblation, ou d’épices d’oblation, ou de mélange d’oblation, on suit pour tout cela un avis sévère? lorsqu’il s’agit de la même espèce. Et quand a-t-on dit que tantôt on suit l’avis facile, et tantôt le sévère? C’est lorsqu’il s’agit de deux espèces distinctes. Voici dans quel cas on applique la 1re règle: lorsque de la levure de froment se trouve mêlée à une pâte de froment et qu’il y a de quoi la fermenter (lui communiquer le goût), sans se préoccuper si la quantité dépasse 101 pour annuler le tout, c’est interdit; s’il n’y a pas une quantité 101 fois supérieure pour annuler le tout numériquement, on ne se préoccupe plus de savoir s’il y a propagation de goût par la fermentation, et c’est interdit. Voici en quel cas on suit tantôt un avis plus facile, tantôt un avis plus sévère, en présence des deux espèces distinctes: lorsque p. ex. des fèves d’oblation ont été cuites avec des lentilles profanes et qu’il y ait communication du goût des fèves, c’est interdit, sans se préoccuper de savoir s’il y a ou non une quantité 101 fois supérieure pouvant annuler le reste. Au cas où il n’y a pas communication de goût, sans se préoccuper de la quantité proportionnelle, c’est permis.
Pnei Moshe non traduit
מתני' כל המחמץ והמתבל והמדמע. כלומר דכאן בא להשמיענו דהני שיעורין שאמרו חכמים בנתערב איסור בהיתר מין במינו דבתרומה השיעור באחד ומאה ובערלה ובכלאי הכרם באחד ומאתים כל זה דוקא בשלא היה האיסור דבר שהוא מחמץ או מתבל או דבר חשוב ולא נתערב ונדמע בתוך ההיתר אלא עומד כמות שהוא אבל אם זה האיסור דבר שהוא מחמץ או מתבל או אם הוא דבר חשוב ונדמע בתוך ההיתר כל זה בין בתרומה ובין בערלה וכלאי הכרם אסור בכל שהן ואע''פ שיש בההיתר כשיעור וזהו במין במינו אבל במין בשאינו מינו הכל בנותן טעם הוא כדמפרש לה במתני' דלקמן:
בית שמאי אומרים אף מטמא. אם הוא דבר המחמץ או מתבל והוא טמא אעפ''י שאין בו כביצה שהוא שיעור טומאת אוכלין לטמא אחרים מכיון שהוא מחמץ או מתבל מטמא אף בפחות מכשיעור:
ובית הלל אומרים לעולם אינו מטמא האוכל לאחרים עד שיהא בו כביצה. ואין חילוק בין אם הוא דבר המחמץ ומתבל או לא:
שאלתי את שמאי הזקן. מה הוא אומר בדבר זה והודה ואמר לעולם אינו מטמא עד שיהא בו כביצה וכב''ה:
מתני' ולמה אמרו וכו'. השתא מפרש להא דשנה במתני' דלעיל וכלומר לענין מה אמרו דכל המחמץ והמתבל והמדמע הולכין בו להחמיר דאוסר אפילו יש כאן כשיעור וקאמר במין במינו דוקא הוא שאמרו כך אם האיסור וההיתר מין במינו הוא אז הוא אוסר אף בכשיעור ואם אין כאן כשיעור אפי' אינו מחמץ או מתבל או שנדמע ונתערב אע''פ כן אוסר דלעולם הולכין כאן להחמיר וכדמפרש לקמן:
להקל ולהחמיר מין בשאינו מינו. כלומר אבל במין בשאינו מינו הולכין בו לפעמים להקל ולפעמים להחמיר וכדמפרש ואזיל:
כיצד. הולכין לעולם להחמיר במין במינו כגון שאור של תרומת חטים שנפל לתוך עיסת חטים חולין ויש בה שאור כדי לחמץ בין שיש בו לעלות באחד ומאה וכו' כלומר אע''פ שיש כאן כשיעור אוסר כמו שאמרנו דדבר המחמץ או מתבל או מדמע אוסר לעולם אף בכשיעור:
אין בו לעלות וכו'. דהואיל ואין כאן כשיעור לעולם אסור דהולכין במין במינו להחמיר עד כשיעור שאמרו חכמים כדאמרן דא''א לילך אחר נתינת טעם הואיל ומין במינו הוא:
להקל ולהחמיר מין בשאינו מינו כיצד. ומפרש כגון גריסין של איסור שנתבשלו עם עדשים של היתר דהואיל ומין בשאינו מינו הוא הולכין בו אחר נתינת טעם דאם יש בהאיסור בנותן טעם אע''פ שיש כאן כשיעור כדי להעלותו אסור ואם אין בו בנותן טעם אפי' אין כאן כשיעור מותר:
הלכה: רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי חִילְפַיי רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּתָפוּחַ עוֹשִׂין אוֹתוֹ בֵּית שַׁמַּי.
Traduction
R. Yossé au nom de R. Hilfia, ou R. Yona au nom de R. Simon b. Lakish, dit que Shammaï considère toute la pâte à l’égal de la pomme servant à la fermenter (et si celle-ci est d’orla, tout est interdit).
Pnei Moshe non traduit
גמ' כתפוח עושין אותו ב''ש. תפוח ששנינו לעיל בפרק י' דתרומות בהלכה ב' תפוח שריסקו ונתנו לתוך עיסה וחימצה הרי זו אסורה וכלומר כמו כאן כך הוא בתפוח דכמו דאמרו ב''ש כאן דכל שהוא אוסר בחימוץ אף בפחות מכשיעור כך הוא מטמא אפי' פחות מכשיעור כן נמי סברי בתפוח שאם הוא טמא מטמא אף בפחות מכשיעור וקמ''ל דאע''ג דחימוץ דתפוח אינו כ''כ כמו חימוץ דשאור וכה''ג דהא אשכחן דפליג ר' יוסי לעיל שם בתפוח ומתיר במחמץ במימיו אפי' הכי לב''ש דמחמרי בדבר המחמץ אף לענין טומאה מחמירי נמו כמו כן בתפוח:
הלכה: 12a אָמַר רִבִּי קוּרִייָס לֹא שֶׁהַתְּרוּמָה מַעֲלָה אֶת הֶעָרְלָה אֶלָּא שֶׁהַתְּרוּמָה מִצְטָרֶפֶת עִם הַחוּלִין לְהַעֲלוֹת אֶת הַתְּרוּמָה. נִיחָא הַתְּרוּמָה מַעֲלָה אֶת הֶעָרְלָה שֶׁכֵּן טְהוֹרָה מַעֲלָה אֶת הַטְּמֵאָה. עָרְלָה מַעֲלָה אֶת הַתְּרוּמָה כְּלוּם טְמֵיאָה מַעֲלָה אֶת הַטְּהוֹרָה. לֹא אֶצֶל הַזָּרִים. שֶׁמָּא אֶצֶל הַכֹּהֲנִים. וְהָתַנִּינָן הֶעָרְלָה מַעֲלָה אֶת הַכִּלְאַיִם וְהַכִּלְאַיִם אֶת הֶעָרְלָה וְהֶעָרְלָה אֶת הֶעָרְלָה. שַׁנְייָא הִיא תַּמָּן בֵּין אֶצֶל הַזָּרִים בֵּין אֶצֶל 12b הַכֹּהֲנִים.
Traduction
R. Curios dit: ce n’est que l’oblation puisse absorber l’orla lorsqu’il n’y a pas eu d’addition (§ 2), mais on parle précisément du cas où l’oblation est augmentée d’une part profane, de façon à ce qu’il y ait une annulation proportionnelle pour l’orla.. On comprend que l’oblation puisse absorber l’orla, de même qu’il est dit (51)(Terumot 5, 4). que l’oblation pure absorbera l’impure; mais comment expliquer que l’orla doive englober l’oblation habituelle, toutes deux étant destinées au cohen? est-ce que celle qui est impure (équivalent à l’orla) absorberait la pure? C’est différent, fut-il répondu, il s’agit dans notre Mishna de ce qu’il y a à faire à l’égard des simples israélites, non du cohen. Mais n’est-il pas dit après (§ 3): ''L’orla peut servir à absorber les mélanges hétérogènes, ou ceux-ci à annuler l’orla, et enfin cette dernière contribuera à annuler les produits de 4e année''; or, peut-il s’agir là d’une distinction entre les simples israélites et le cohen? Certes, non (il est donc question, dans les deux parties, des cohanim). – S’il est dit (§ 2): ''lorsque p. ex. un saa d’oblation est tombé dans une quantité de cent saas profanes etc.'', cela ne signifie pas, selon R. Eliézer, qu’il faut une quantité exacte de cent, mais seulement de 99 (à quoi l’on ajoute le supplément postérieur d’un saa et plus, formant la proportion). De même, s’il est dit après (§ 2): ''lorsqu’un saa d’orla sera tombé dans 200 saas semblables, etc. '', il ne s’agit pas au juste de 200, mais de 199 (plus le supplément).
Pnei Moshe non traduit
גמ' אמר רבי קורייס. כך שמו:
לא שהתרומה מעלה את הערלה אלא שהתרומה מצטרפת עם החולין להעלות. כלומר לא שהתרומה לבדה היא מעלה את הערלה אלא שמצטרפת היא עם החולין כדי להעלות את הערלה כדפרישית במתניתין בחלוקה דרישא וכדקתני במתני' כיצד סאה תרומה וכו' ואח''כ נפלו ג' קבין ערלה שבהצטרפות סאה תרומה עם החולין יש כאן אחד ומאתים חצי סאין עם חצי סאה של האיסור כמבואר במתני' וקמ''ל דלא תטעה לפרש להאי כיצד דמתני' על חלוקה השנייה אלא על חלוקה הראשונה קאי וכדאמרן:
את התרומה. ציונא דמתני' היא דקתני והערלה את התרומה ופריך ניחא בחלוקה דרישא שהתרומה מעלה את הערלה שכן מצינו שהטהורה מעלה את הטמאה וכדתנן לעיל בפ''ה דתרומות סאה תרומה טמאה שנפלה למאה סאה תרומה טהורה דב''ה מתירין ואבדה במיעוטה ומותר הכל לכהנים וה''ה הכא כשהתרומה מצטרפת עם החולין להעלות את הערלה מותר הכל מיהת לכהנים שהרי איסור ערלה נתבטל ומדומע הוא ולכהנים מותר כדפרישי' במתני' אלא איפכא קשיא דקתני והערלה מעלה את התרומה וכלום מצינו כה''ג שהטמאה מעלה את הטהורה:
לא אצל הזרים טמא אצל הכהנים. בתמיה וסיומא דקושיא היא כלומר וכ''ת דהא מצינו שהטמאה מעלה את הטהורה כדתנן לעיל בתרומות בפרק הנזכר סאה תרומה טהורה שנפלה למאה חולין טמאין תעלה וכו' לא דמיא דהא מיהת לא מצינו שתרומה טמאה תעלה את התרומה טהורה ותהא מותרת לכהנים. א''נ דה''ק לא אצל הזרים כלומר וכ''ת דהא ודאי גבי חולין טמאין שנפל לתוכן חולין טהורין הכל מותר לאכול בטומאה וא''כ מאי קשיא לך דה''נ מתבטלת התרומה אפי' ע''י ערלה החמורה ממנה להכי מסיים וקאמר לא אצל הזרים כלומר ואי משכחת לה לא תמצא אלא לענין אכילת זרים דמתבטל הקל בחמור ונאכל בתורת החמור אבל שמא אצל הכהנים בתמיה וכי מצינו שתרומה טהורה שנפלה לתוך מאה תרומה טמאה שתעלה הטהורה ותהא נאכלת לכהנים וה''נ לא תעלה הערלה החמורה את התרומה הקלה ממנה:
והתנינן הערלה וכו'. כלומר דהדר ומתמה הש''ס על האי קושיא ומאי קשיא לך הכא והתנינן בסיפא הערלה מעלה את הכלאים וכו' וכי שנייא היא תמן בין אצל הזרים ובין אצל הכהנים בתמיה הלא איסור ערלה וכלאים הכל שוה בו ואפ''ה קתני דזה מועיל לבטל את זה וזה לבטל זה ומותר לכל הוא וכדפרישנא במתני' ה''נ כן הוא דאין כאן חילוק בין דין זרים לבין דין כהנים דכשהיא מתבטלת מותר הכל והתרומה תעלה בא' ומאה ונאכלת לכהנים:
סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּֽפְלָה לְתוֹךְ מֵאָה. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר לֵית כָּאן לְתוֹךְ מֵאָה אֶלָּא לְתוֹךְ תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה. סְאָה עָרְלָה שֶׁנָּֽפְלָה לְתוֹךְ מָאתַיִים. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר לֵית כָּאן לְתוֹךְ מָאתַיִם אֶלָּא לְתוֹךְ מֵאָה תִשְׁעִים וְתִשְׁעָה.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
סאה תרומה וכו'. אמר רבי אלעזר לית כאן וכו' בסיפא דקתני למאתים לית כאן לתוך מאתים וכו' והכל כדפרישנא במתני':
תַּמָּן תַּנִּינָן מֵי הַצַּבָּע פּוֹסְלִין אוֹתוֹ בִּשְׁלֹשֶׁת לוֹגִין וְאֵין פּוֹסְלִין אוֹתוֹ בְּשִׁינּוּי מַרְאֶה. אַבָּא בְּרִיהּ דְּרַב נַחְמָן דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר מִשּׁוּם שְׁאוּבָה נִיכֶּרֶת. רִבִּי חוּנָה בְשֵׁם רִבִּי אַבָּא אַתְייָא דְּרִבִּי מֵאִיר כְּבֵית שַׁמַּי. כְּמָה דְבֵית שַׁמַּי אָֽמְרֵי מִשּׁוּם חִימּוּץ מַחֲמִיץ כֵּן רִבִּי מֵאִיר אָמַר מִשּׁוּם שְׁאִיבָה נִיכֶּרֶת.
Traduction
On a enseigné ailleurs (54)Mishna, (Mikvaot 7, 3).: ''L’eau de teinture à la quantité de 3 lougs, mêlée au bain légal, le rend impropre au service; mais ils ne le rendent pas impropre par la simple coloration des eaux (sans avoir cette quantité)'' (pourquoi donc n’en est-il pas de même ici)? Aba, fils de R. Nahman, dit: cette Mishna exprime l’avis de R. Meir, qui fait tout dépendre de la quantité visible d’eau puisée (si la couleur des 3 lougs se propage ou non). R. Houna dit au nom de R. Aba que cet avis de R. Meir est conforme à celui de Shammaï: de même que celui-ci dit qu’en raison de la transfiguration de la pâte par le ferment la pomme d’orla rend le tout interdit, de même R. Meir dans la Mishna précitée attribue la qualité de rendre le bain légal impropre par immixtion de la teinture, si la couleur reste visible.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בפרק ז' דמקואות ר' יוסי אומר מי הצבע פוסלין את המקוה בג' לוגין כשאר מים ואין פוסלין אותו בשינוי מראה שאעפ''י שנשתנה מראית המים מחמת הצבע אם אין בהן ג' לוגין אינן פוסלין ור' מאיר בתוספתא שם פליג עליה וס''ל דפוסלין בשינוי מראה וכדמפרש אבא בריה דרב נחמן לטעמיה דר''מ דס''ל משום שאיבה ניכרת דהואיל והשינוי מראה ניכר פוסל בשאיבה אפי' אין בהם ג' לוגין שהוא שיעור הפוסל בשאיבה:
אתיא דר''מ כב''ש. דהכא דכמה דב''ש אמרי משום חימוץ מחמיץ כלומר הואיל והוא דבר שהוא של חימוץ ומחמיץ לאחרים כך הוא מטמא לאחרים אפי' פחות מכשיעור דשינוי טעם מלתא היא כן נמי ר''מ דס''ל דפוסל משום שאיבה ניכרת משום דשינוי מראה מילתא היא דכל שנשתנה מחמתו או בטעם או במראה לא נתנו בו כשיעור:
עַד כְדוֹן דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אִיסּוּר וְטוּמְאָה. יֵשׁ בּוֹ טוּמְאָה וְאֵין בּוֹ אִיסּוּר מָהוּ.
Traduction
Jusque là on sait que c’est interdit selon Shammaï, parce que dans les mêmes conditions où elle devient interdite, elle est aussi susceptible d’impureté; mais qu’en est-il en cas d’impureté, sans cause d’interdit (s’il s’agit p. ex. de levain profane ou d’oblation dans une pâte de la même sorte)? (question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
עד כדון דבר שיש בו איסור וטומאה. לב''ש הוא דמיבעיא להו דעד כאן לא אמרו שהוא מטמא בפחות מכשיעור אלא הואיל והוא דבר שיש בו איסור וטומאה וכדקאמר ר' חונא אליבייהו דמכיון שהוא חימוץ מחמיץ מטמא הוא ג''כ אלמא דאית ביה תרווייהו איסור וטומאה:
יש בו טומאה ואין בו איסור מהו. מי אמרינן דדוקא קאמר משום חימוץ מחמיץ דכשהוא מחמיץ ואוסר לדבר אחר אז הוא מטמא ג''כ או דילמא דה''ק דמכיון שאם הוא אסור ויש בו חימוץ מחמיץ ואוסר הוא לדבר אחר כך אם הוא טמא מטמא לדבר אחר ואעפ''י שאין בו איסור ולא נפשטה הבעיא לב''ש:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source